כשהבנתי שהבעיה היא לא בשריר שתפוס - אלא בהרגלים שהגוף מנהל לבד, הכול השתנה.

היום אני רוצה לדבר על משהו שמעסיק כמעט כל מי שמגיע אליי בפעם הראשונה.

רק בשבוע שעבר נתקלתי בשתי שאלות שחזרו על עצמן בקליניקה:

• “אבל איך אני אתחזק מתנועה כל כך עדינה? זה לא עדין מדי?”

• “מה אני בכלל אמורה להרגיש? איך אני אדע שזה באמת עושה משהו?”

לא מזמן הגיעה אליי מישהי עם כאבים כרוניים בכתפיים ובגב העליון. היא סיפרה שכבר ניסתה הרבה מאוד סוגי טיפול כמו רפלקסולוגיה, פיזיותרפיה, דיקור - כל פעם זה הקל קצת, אבל אחרי כמה ימים הכול חזר. והיא בעיקר הרגישה שהיא צריכה להתחזק. כשהתחלנו לעבוד, היא הייתה ממש סקפטית. “זה מרגיש לי עדין מדי… איך השרירים שלי בכלל יתחזקו מהפעילות הזו?״

בפגישה הראשונה עשינו רק תנועות קטנות מאוד בכתפיים, נשימות איטיות, ותשומת לב לאיך הגב זז כשהיא נחה על המזרן. בקיצור, ממש מעט ואפילו כלום ביחס למי שהיא הכירה וציפתה לו.

אבל בסוף הפגישה כשהנחתי אותה לקום ולבדוק את התחושה והתנועה, היא אמרה בפליאה: ״הכתפיים שלי מרגישות כאילו הן שוקלות חצי ממה שהיו לפני שעה. אני בכלל לא מבינה מה עשינו פה.”

מה שקרה זה לא ששיחררנו שריר מסוים, אלא שהמוח שלה הבין דרך חדשה לארגן את התנועה. הכתפיים כבר לא היו צריכות להחזיק את כל המתח, כי כל הגוף התחיל לעבוד בהרמוניה.

אחרי כמה שיעורים היא סיפרה שהכאב לא חוזר כמו פעם ושהיא כבר מזהה בגוף את אותם דפוסים שהובילו אותה לכאבים.

אז בואו נדבר על זה רגע.

כי אני יודעת שאם לא חווית עדיין שיעור פלדנקרייז, זה באמת נשמע כמעט הפוך מכל מה שסיפרו לנו על הגוף. אנחנו רגילים לחשוב שכדי לשנות, צריך להתאמץ. שכדי להתחזק חייבים להרגיש עבודה קשה. ואם זה עדין מדי, כנראה שזהלא באמת עושה משהו…

אז האמת היא, שהעומק האמיתי מתחיל דווקא בתשומת הלב ובתנועה העדינה הזו.

תגידו לי אתם - כמה פעמים ניסיתם לשחרר כאב או עומס בגוף בכל דרך אפשרית - עיסוי חזק, פיזיותרפיה, מתיחות, אפילו תרופות? וכמה פעמים הרגשתם הקלה לרגע… אבל מהר מאוד הכול חזר בדיוק לאותו מקום?

האמת היא שרוב השיטות מנסות לתקן את הגוף מבחוץ. אבל מה אם הבעיה היא לא בשריר שנתפס או במפרק שכואב אלא בהרגלים העמוקים של התנועה שלכם?

מה בעצם קורה כשגוף כואב?

אנחנו לא תמיד שמים לב, אבל לאורך השנים אנחנו אוספים דפוסים אוטומטיים: איך אנחנו יושבים, עומדים, נושמים, מגיבים ללחץ, מחזיקים את הכתפיים, איך אנחנו נושאים את עצמנו. הדפוסים האלו נוצרו מתוך הסתגלות - לפעמים בגלל פציעה ישנה, לפעמים בגלל לחץ נפשי, לפעמים פשוט בגלל הרגלים שנבנו לאט לאט.

אבל המוח ממשיך לנהל את הגוף לפי אותם דפוסים גם כשהם כבר לא משרתים אותנו. וזה מה שיוצר עומס, כאב, גב תפוס, צוואר נוקשה, תחושת כבדות או עייפות מתמשכת.

אז למה פלדנקרייז עובד אחרת?

כי במקום להפעיל כוח על השריר או לכפות שינוי אנחנו פונים ישירות למערכת שמנהלת את הכול: המוח.

בשיעורי פלדנקרייז אני עוזרת לכם ללמוד מחדש תנועה. לא דרך מאמץ, אלא דרך הקשבה עדינה ותשומת לב. וכשאתם לומדים תנועה חדשה המוח יוצר חיבורים עצביים חדשים, והגוף מוצא בעצמו דרך נוחה יותר לזוז.

זו הסיבה שהתחושה אחרי שיעור היא כל כך שונה: פתאום תנועה שהייתה כבדה הופכת קלה, מקום שהיה תפוס הרפה מעצמו, הנשימה זורמת בלי לחשוב על זה בכלל.

“אבל אני צריכה לחזק את השרירים שלי, לא ללמוד לזוז מחדש…”

זו אחת הטענות שאני שומעת הכי הרבה. נכון, חיזוק חשוב. אבל האם השרירים שאתם מחזקים יודעים לעבוד בהרמוניה? כי שריר חזק שפועל בדפוס לקוי ימשיך לייצר עומס וכאב. כשאתם קודם מלמדים את המוח דפוס טוב יותר, כל השרירים מתארגנים בצורה יעילה יותר - ואז כל תנועה נהיית גם קלה וגם חזקה יותר.

“ואם אני מבוגר.ת מדי? ואם הגוף שלי כבר מקובע?”

אין גיל שבו המוח מפסיק ללמוד. הלמידה הזו עדינה, לא דורשת מאמץ, והיא מותאמת לכל מצב גופני. אנשים בכל גיל, מגיל צעיר ועד מבוגר, מגלים איך אפשר לשנות תחושה גם אחרי שנים של כאב כרוני. ולפעמים, דווקא בגיל מבוגר, השינוי מרגיש אפילו יותר משמעותי - כי יש הקלה לא רק בכאב, אלא בתחושה של “אה, הגוף שלי עדיין יכול לזוז אחרת. אני עדיין יכול.ה ללמוד.”

“זה נשמע עדין מדי… זה באמת יכול להשפיע?”

בדיוק בגלל שזה עדין זה עמוק. כשלא נאבקים בגוף אלא יוצרים תנאים שבהם הוא רוצה להשתנות, השינוי נשאר. כי הוא לא מגיע מכפייה אלא מתוך חוויה ישירה של “אה, ככה נעים לי יותר!”

למה זה הפתרון האמיתי ולא טיפול זמני?

כי את לא מקבלים עוד מישהו שיעשה בשבילכם משהו, אלא כלים אמיתיים לשנות את עצמכם מבפנים. הכאב לא רק נעלם, הוא מאבד את הסיבה לקיום שלו, כי אתם כבר לא חוזרים על אותו דפוס שהפעיל אותו.

וזה ההבדל בין הקלה רגעית לבין שינוי שמחזיק מעמד. ואני מבטיחה לכם, ככל שתיכנסו לשגרה כזו השיפור ילך ויגבר והכאב ילך ויפחת וגם בהרבה מקרים ייעלם.

מה אפשר לנסות כבר עכשיו? שבו על כיסא בנוחות ועצמו עיניים. בלי לשנות כלום שימו לב איך אתם יושבים. איפה המשקל נוגע בכיסא? שתי הרגליים באותו גובה? הכתפיים באותו קו? רק תשומת הלב הזו יכולה להתחיל להדליק אור על דפוסים שלא ידעתם שהם שם.

אז אם יש לכם כאב שמלווה אתכם הרבה זמן, תחושת כבדות או מגבלה שנראה שאין לה פתרון, חשוב לי שתדעו שעדיין אפשר ללמוד. אין גיל שבו זה מאוחר מדי, ואין מצב שבו הגוף לא יכול למצוא עוד קצת חופש וקלות.

מאחלת לכם להמשיך לגלות דרכים עדינות להרגיש טוב יותר בגוף, גם בדברים הקטנים של היומיום.

ואם משהו מתוך מה שכתבתי פה מסקרן, אם יש לכם שאלה על איך זה מרגיש, איך זה עובד,או מחשבה בנושא, אפשר להגיב לי כאן. אפרת